מהו אורגזמת הרוסה وكيف יכולה להגדיל את ההנאה?

מאמר זה עבר בדיקת עובדות מדעית על ידי מומחית לסקסואולוגיה, ד”ר לורי מינטז.

בהחלט קרה לכולנו שזה קרה לכם: אתם מרגישים שהשיא של חווית הגמירה שלכם מתקרב, אתם מתהווים מוכן ומוכנים, הטיימר שלכם מכוון בדיוק לנקודה החשובה, והגוף שלכם מגיב עם התכווצויות של השרירים באגן, סימן שהגיע רגע השיא. בדיוק ברגע המרגש, אתם מפילים את הטלפון, הטאבלט או המחשב הנייד, ייתכן אפילו על הרגל שלכם, ולפתע אותו רגע מדהים נמנע מכם. זה יכול לקרות כתוצאה מטעויות, היסח דעת או חוסר תכנון, אך תוצאה של “גמירה מפוצצת” שנפסלה או נמנעת לחלוטין יכולה בהחלט להשפיע על מצב הרוח ועל היום כולו.

לעיתים, מדובר בתוצאה בלתי מכוונת שקרתה בטעות, אך יש אנשים שמחפשים במודע לשבור את רגע ההגעה לשיא, ולהימנע ממנו או לסכל אותו. כן, ישנם אנשים שבשבילם זה חלק מהחוויה המינית – לנסות להגיע לשיא ואז לנתק אותו באופן מכוון, על מנת להוסיף לאדרנלין או לחוויית ההנאה הכוללת. קיימים גם פרטנרים שמעדיפים לשבור את השיא שלהם יחד כטקטיקה שמעצימה את ההתרגשות, את השליטה, או אפילו את ההרגשה של ההישג המיני.

שבירת הגמירה של שותף היא תהליך נרחב בשיח של מערכות יחסים מסוג BDSM, בו התפקיד של ה”סרבן” (Sub) מחויב להימנע מחוויית עונג לפי הוראת ה”מוביל” (Dom). במצב כזה, הגמירה שנפסלה או נהדפת מכוונת מהווה מעין שחרור ללא מצב של שוויון באורגזמה, אלא כניסיון לשדר מסר של שליטה, שליטה עצמית ושליטה בשותף. ביחסים אלה, המניע לשבירת ההגעה לשיא משתנה מאוד מאחד לשני – חלקם עושים זאת מתוך רצון להדגים שליטה ולעצב את תהליך ההנאה, ואחרים פשוט נהנים מאחריות המושפעת מפקודות או מחוויית הטריגרים שמתוכננת מראש.

מן הצד האחר, עבור השותף הסובב, שליטה על תהליך השבירה והקטיעה של האורגזמה יכולה לשמש כאמצעי לחיזוק הכוח והשליטה שיש להם על שותפם, וכאופן להגברת החשיבות של ההתרגשות וההיפוך חסר הוודאות במהלך הפעילות המינית. בנוסף, השותף השולט יכול להשתמש באפשרות לשבירת האורגזמה כדרך לנהל משא ומתן או להסכים לתנאים נוספים, כגון עשיית מטלות בבית או קבלת טובות הנאה חד-פעמיות, במסגרת דינמיקה זוגית פתוחה ומבוססת על הסכמה והבנה. עובדה זו מצדיקה את הטענה שמדובר במערכת רבת פנים של מניפולציות, רצונות וצרכים שיכולים להשתנות מאוד מזוג לזוג.

הסיבות לשבירת האורגזמה משתנות מאוד – ממצבים של שליטה ובקרה, דרך חוויות של שליטה עצמית ושליטה בפרפרסיה לצד ההתרגשות, ועד לרצונות פסיכולוגיים מיוחדים כדי לעורר את ההתרגשות, להוסיף מימד של תסכול או להעצים את ההנאה בסיום. ייתכן שאנשים בוחרים לנסות זאת מסיבות פרטניות, כמו ניסיון להעמיק את ההתרגשות או לייצר חוויות מדומות של דחייה ואי-יכולת. בזמנים אחרים, השבירה משמשת ככלי תכנוני בתוך מערכת יחסים, שמאפשרת לשני בני הזוג לבחון גבולות, לבנות אמון וכבוד הדדי.

האם גם אתם ובת הזוג או בן הזוג שלכם עוסקים ב”גניבת שיא” או השבתת הגמירה? כיצד עושים זאת? מדוע לבחור בדרך זו? נשמח לשמוע את חוויותיכם ולדון בנושא בהמשך, כי לכל זוג יש את הדרך שלו להתנסות ולחקור גיוון בחוויות המיניות, תמיד במסגרת ההסכמה והבקרה ההדדית.

למען הסרת ספק, במאמר זה משמשות המילים “מין” ו”יחסי מין” כשמות נרדפים, כפי שנהוג בשיח התרבותי הפופולרי. כמו כן, המושג “גירוי מיני מוקדם” מתייחס בפשטות לפעולות כמו קיום מגע מיני לפני החדר, כולל מין אוראלי, שמוגדרות כחלק מהשמוש של שלבים מקדימים או “פרייליים”.

עם זאת, חשוב להבהיר כי הלשון בה משתמשים רבים שגוברת על התבניות הקיימות, לרוב מדגישה את אתר התענוג של הגבר, בעוד שדרך ההגעה לאורגזמה הנשית עשויה להיות שונה והכרוכה באזורים אחרים, כמו דגדוג, גירוי ישיר או שילוב של שניהם. כאמור, מחקרים מראים שרק בין 4% ל-18% מהנשים מגיעות לאורגזמה מחדירה בלבד, והרבה יותר נשים זקוקות לגירוי ישיר של הדגדוג כדי להגיע לשיא ההנאה והסיפוק. העתיד צופן תקווה לשפה ומחשבות שיקדמו שיח נטול טעות, כזה שיכיר במקומות הרבים שבהם נשים חוות הנאה.

עובדות שנבדקו על ידי:

ד”ר לורי מינטז

ד”ר מינטז היא פרופסור במחלקה לסקסואליות אנושית באוניברסיטת פלורידה, המלמדת מאות סטודנטים בשנה. היא מחברת מעל ל-50 מאמרי מחקר ומכהנת כחברה באגודה האמריקאית ללקויות פסיכולוגיות. במשך מעל ל-30 שנים היא גם מנהלת קליניקה פרטית שבה היא מעניקה טיפול לאנשים ולזוגות בכל הקשור לבעיות מיניות וקונפליקטים. בנוסף, היא פונה לקהל הרחב באמצעות הרצאות וכתיבה, ומקדמת מידע מדעי-מבוסס, חיובי ומעצים בנושאי מיניות כדי להעצים את ההנאה והמימוש העצמי בכל מפגש מיני.

אתר | מחקר | אינסטגרם | פייסבוק