כולנו שמענו את הביטוי: “אל תיגע בזה, תתקעו בעיניים.” פעמים רבות ההבטחה הזו מלווה באזהרה מפני נזקים כביכול, אך שאלתנו היא: האם יש אמת במחשבה שיש קשר ישיר בין היכולת הויזואלית לבין ההנאה מהמיניות? מדובר באמירה שהפכה כמעט לחלק מהתרבות והפכה לסוג של אגדת עם שאולי יש בה מעט אמת, אך בפועל, היא משוללת תימוכין מדעיים ומוכחות מבוססות.
אנחנו נאתגר כמה מהטאבו והאי-הבנות המקובלות לגבי הגברושים העצמיים, וננסה לברר מהי האמת על הקשר ביניהם. השאלה המרכזית היא:
האם עיסוק במיניות עצמית גורם לעיוורון?
התשובה הברורה היא שלא, אין כל הוכחה מדעית לקיומו של קשר ישיר בין פעולת הגירוי העצמי ליכולת הראייה. קיימות אגדות אורבניות שמעוררות ספקות, כגון סיפורים על מישהו שקרע את כלי הדם בעינו עקב אורגזמה עזה. אך אין תיעוד רפואי שיוכיח תופעות כאלה או דוחות את המיתוס הזה במידת מהו העובדה כי באחוזים נמוכים מאוד, מקרים של עיוורון בלתי מוסבר קורים באופן פתאומי ואינם קשורים בפעילות מינית.
אם נבחן את הנתונים הקיימים, נראה כי אחוזי העיוורון הכוללים תוצאות בלתי מוסברות עומדים על כ-0.2% מהאוכלוסייה. ובהתחשב בכך שהאחוז הכללי של עיוורון באוכלוסייה הכללית עומד על כ-0.8%, כאשר חלק ניכר מהמקרים אינם מושפעים מגורמים בריאותיים מוכרים, ברור שהניסוי לא תומך במיתוס.
ולכן, הוכחות סטטיסטיות פשוטות מוכיחות שאין קשר בין פעולות מיניות עצמאיות לבין אובדן הראייה, אפילו לא באחוזים זעירים המוכיחים את ההפך. אם אכן היה קשר כזה, היינו מצפים לראות תופעות חריגות בקרב אנשים שעסקו באופן תדיר במין עצמי, אך אין לכך סימוכין.
היסטוריית המיתוס
המיתוס על כך שפעילות מינית עצמית מזיקה לראייה הגיע אלינו מימי הביניים, מסופר כמקור אירופי מהעיר לוזאן בשווייץ. בשנת 1760 פרסם רופא שווייצרי בשם סמיול-אוגוסט תיסו את היצירה “לוונניזם”, ובה הוא טען שהמיינון, חלבון חיוני לתפקוד הראייה, אובד במהלך אורגזמות — טענה חסרת שחר שטחייה ומבוססת על נטייה לסטריאוטיפים אנטי-מיניים ומדעיות מעוותת.
בתוך כך, התיסו טען כי תהליך השחרור המיני הינו תהליך שמחליש את הגוף על ידי איבוד חומרים יקרים כמו זינק ואומגה אשר דרושים לראייה תקינה. הוא השתמש בדוגמאות מופרכות וקונספירציות שבסופו של דבר נועדו ליצוק תיאור שלילי על המין ומנהגים מיניים חופשיים, תוך ניסיון להרתיע אותם על ידי הפחדה.
הטעויות המדעיות של תיסו לא עצרו את ההשפעה של רעיונות אלה על התרבות, במשך למעלה מ-200 שנים, כשהאמונה כי מין עצמי מכשיר את הגוף ומחליש אותו על ידי אובדן חומרים חיוניים להמשך תפקוד תקין של הראייה, הפכה לחלק בלתי נפרד מהשקפת העולם של רבים.
יש לציין כי אמונות אלה נטועות בנטיות דתיות קיצוניות שייחסו למין תכונות שליליות ותיקפו את ההערכה כי הפחתת פעילות מינית תסייע לשימור החוזק והבריאות, אך אין באמונות אלה כל ביסוס מדעי אמין.
הומוריסטית, אף נטען כי אדם שמגרד את ידו בשיער ולא מרגיש חרטה, עלול לסבול מכאבים במקומות אחרים בגוף, אבל כל זה שייך יותר לסוג של הומור שחור מאשר לעובדות מוכחות.
בעוד שמיעוט קטן של טענות על מיתוסים הקשורים למין העצמי נשאר על כף המאזניים, רוב המחקרים והעדויות הרפואיות מצביעות על כך שאין כל רע או סיכון בריאותי הקשור בפעילות זו, והיא חלק טבעי, בריא ושגרתי של חיי האדם.
ומה איתך? מהו המיתוס הכי הזוי ששמעת על מין עצמי? שתף אותנו בתגובות…