מי שולט? דינמיקות כוח בשלישייה

המיניות והנושאים הקשורים בה נראים לעיתים פשוטים, אך מתוך דינמיקה חברתית ותרבותית מורכבת, הם הופכים למסובכים מאוד. בעיקר, המין הוא תהליך ביולוגי המיועד להבטיח העברת ה-DNA שלנו לדור הבא, ומהות המוטיבציה הפשוטה הזו עומדת בבסיס כל פעילותנו – מהתזונה שלנו, דרך איך המוח שלנו ומערכת העצבים מתפקדים, ועד לאינטראקציות החברתיות שלנו.

עם זאת, בפועל, אנחנו יוצרים לעצמנו חוקים חברתיים ופסיכולוגיים כל כך מורכבים סביב המיניות, עד שקשה מאוד להבין מהם הגבולות והמקטעים. לדוגמה, יצור ימי כמו ספוג ים לא ממש מוטרד ממה שיקרה אם יזדיין עם חבר של הגרושה הקודמת שלו. סנובוב לעומת זאת, לא צריך לחשוב על מימד הכוח והפוליטיקה החברתית שקיימים בטיול סקס עם שלושה אנשים, אפילו לא בהכרח על ההיבטים הרגשיים שנלווים לכך.

אנחנו, לעומת זאת, שואבים באופן טבעי למשיכה לשלוש. בראש ובראשונה, קיים קונצנזוס אוניברסלי שיש בשלוש נקודות עיקריות: שלוש הוא מספר שמיוצג במרחב בשלושה מימדים, בשלושת צבעי הראייה שלנו, ובכל כך הרבה תחומים אחרים ביקום, במדע, בטבע, באדריכלות, ברפואה ועוד. קל להבין שהשלוש מייצגת איזון ויציבות מסוימת – כדוגמת משולש, צורה שמייצגת את היציבות וההרמוניה במבנים טבעיים ואומנותיים.

בתרבות שלנו, עם זאת, ההשקפה המסורתית גורסת כי מין הוא דבר שבין גבר לאישה בלבד, ואין להתיר מעורבות של אחרים. במיתולוגיה ודוגלות תרבותית, משיכה ליותר מאדם אחד, או ליותר מקבוצה מצומצמת, נתפסת כחריגה ומסוכנת, ואינה תואמת את הסדר החברתי הסטנדרטי. למשל, הלחימה על קודקוד החברה והדת מזמינה בעבר פנים קשות כלפי כל ניסיון לחרוג מהנורמה, למשל באימוץ ריבוי שותפים במיטה.

במדינות המערב, לעומת זאת, יש יותר ויותר פתיחות וקבלת השונה, והעירור סביב מושגים כמו ‘טריפל’ או ‘טרייניטי’ – שלוש – הפך חלק בלתי נפרד מהתרבות. לדוגמה, המונח ‘Devil’s Triangle’ שעמד לדיון בבית המשפט העליון מסמל את ההכרה בחופש המיני המגוון שלנו.

האפשרות לאקט ייצוגי של שלושיות מייצגת יותר מאשר רק חוויה מינית. היא סימן חופשי של שחרור, של עצמאות ושל שחרור מן ההגבלות החברתיות הישנות. הרבה אנשים רואים בכך סמל לקידמה מינית ופתיחות, תכונה שמייצגת את הזרם הפוסט-מודרני שמפר את ההיררכיות המוכר והנורמות הישנות. אך, האם זה באמת המצב? ההנחות שנבנות סביב פעילויות כאלה, שלא תמיד מוצגות במבנה מחקרי, מצריכות התבוננות מעמיקה יותר.

במחקר הנוגע לדינמיקות של שלושיות, ישנם ממצאים עיקריים שמופיעים כמעט תמיד: ראשית, שלושיה היא הפנטזיה המשותפת הנפוצה ביותר ביחסי מין; שנית, גברים נוטים יותר לחלום ולדמיין על שלושיות מאשר נשים; ושלישית, שילוב של שתי נשים וגבר הוא הנפוץ ביותר, ביחס לסטיות אחרות. יש לציין כי התפישה הרווחת הייתה שגברים הם בעלי הדחף הגדול יותר ומעוניינים יותר ביחסי מין עם שלוש, אך הנתונים מראים שבעצם ההבדלים אינם כה משמעותיים.

המשמעות החברתית והביולוגית של שלושיות

ברוב המוחלט של המחקרים, ישנה מגמה ברורה: כאשר באים לפרקטיקה, רוב השלושיות פתוחות לבחירת שותפים שנקבעים מראש, בדרך כלל מתוך רצון סקרנות או הרצון לספק את בן הזוג. לדוגמה, כאשר מדובר במערכת של שני נשים וגבר, הבחירה בדרך כלל נעשית על ידי הגבר, ולעיתים בנוכחות קשרים באופנים שלא תמיד הומוסקסואליים מובהקים, אך זאת בדרך כלל חוויה שמבוססת על רצונות ותחושות מוגדרות מראש.

מהביולוגיה האבולוציונית, ההבדל הזה הגיוני – לגבר יש יותר סיבות ליזום שלושיה עם נשים מרובות, כדי להבטיח את ההמשכיות שלו. התיאוריה מדברת על כך שזמינות קיום יחסי מין עם מספר נשים בו זמנית מעלה את סיכויי ההצלחה שלו לריבוי צאצאים. לכן, אין זה מפתיע שהרבה גברים מייחלים ליחסי מין כאלה יותר מנשים.

אם נמשיך לנתח, נראה שההכוונה המוחלטת היא למערכת של שלוש עם שני נשים ואיש אחד, ולכן גם רוב הדימויים והפרקטיקות הם כאלה. במעט המקרים שבהם נשמעים קולות אחרים, הם מקריים ומושפעים מאוד מהמגבלות החברתיות המורכבות ותרבותיות.

מההיבט האבולוציוני, מצב זה מובן, ומציג את הנטייה המוכרת של הגבר לנסות ולרכוש כמה שיותר משאבים, הכוללים זכויות הציד וההזדמנות לריבוי הזרע. במילים פשוטות, שלושויות בהן שולט הגבר משקפות את התפישה הישנה של שליטה והגמוניה בחברה ובמיניות.

מנקודת מבט של תיאוריה תרבותית ומוסרית, רובנו נוטים לראות כי שלושיות כאלה משמרות דינמיקות של כוח ושליטה, שבהן הגבר הינו המרכז והמשתמש בבת הזוג שלו כמכשיר להגשמת רצונותיו. נשים מתפקדות לעיתים קרובות כמאפשרות, המותנות לאורח החיים ולרצונות הגבר. במקרים שבהם נשים תומכות או שותפות, זה לרוב מתוך רצון לשרת את רצונותיו של הגבר ולא מתוך שוויון אמיתי או חופש פעולה.

אבל, חשוב לציין שזה איננו מצב אוניברסלי או הכרחי. יש קהילות ותרבויות שמקדמות חשיבה שוויונית על מיניות וריבוי שותפים, ומנסות לפרק את הקונסטרוקציות הפטריארכליות שמושרשות בו. כל עוד אנחנו מבינים את ההגבלות והנטיות המובנות והחברתיות, נוכל לבחון בצורה ביקורתית את ההנחות והנורמות שלנו בנוגע ליחסי מין מרובים.

הקשר בין קיוכן לבין קונבנציות תרבותיות

הדעה הרווחת היא שהשלושיות מגבירות את ההכרה בחירות ובכוח של הפרט – סימן של חירות ואי תלות במבנה החברתי. אך באותה נשימה, חשוב להבין כי רוב הסטייה מהנורמה קשורה לדינמיקות של שליטה וכוח, שמנציחות ומחזיקות את המעמדות החברתיים והגופניים. לדוגמה, במצב שבו נשים נמצאות במעמד משני, ההשתתפות שלהן בחוויות כאלה נעשית לעיתים מתוך רצון לרצות את בן זוגן או מתוך לחץ חברתי, ולא מתוך חירות אמיתית ומודעת.

רגע, האם אפשר לומר כי בכל מקרה של שלושיה מדובר בהכרח בפטריארכיה ונטייה להדגשת שליטה? לא בהכרח. חלק מהאנשים בוחרים באנונימיות, או במודע בעשייה שמאתגרת את המוסכמות, והופכים את חוויית השלושיה לפעולה סובייטיבית שמשמרת את הזרמים המודרניים של שוויון והכלה. ההבדל טמון בכוונה, ובהבנה האם הפעולה נעשית מתוך רצון חופשי או מתוך לחץ חיצוני והחמרה של תבניות שולטות.

החיבור בין מיניות להפך הטבעי והקידמה

אז, האם אני טוען שהשלושיות והןאלה תוצרות של תפיסות פטריארכליות שצריך לשבור? לא בהכרח. אך, אם נחשוב על זה לעומק, נוכל להכיר בכך שפעילויות מיניות שמבוססות על תפקידים וסטיות שמרותקים למבנה חברתי א-שוויוני, דורשות מחשבה ביקורתית. במילים אחרות, קיימת תיאוריה שמציעה כי מעשה שמבוצע בהסכמה ומתוך בחירה מודעת של ריסוק של נורמות ישנות, יכול להפוך לדרך לקדם את השיח על שוויון, חירות והכלה – זוהי “השוואת המהירות של אי-השוויון” בין הרצון למעשים ולהשקפות.

לסיכום, המיניות האנושית היא מורכבת ומגוונת, והמושג של שלושיות, למרות ההיסטוריה והקיבעון שלה, יכול לשמש ככלי לבחינה עצמית ולהרחבת הראייה החברתית שלנו על יחסי מין, כוח, שליטה וחירות אישית. הדיון הפנימי והביקורתי חיוני ליצירת סביבה שבה כל אחד מרגיש חופשי לבחון ולבחור את דרכו במרחב המיני, מבלי להיתפס לנורמות המוסכמות מבלי להבין את ההקשר הרחב שלהן.